בוקר אחד, לפני כמה שנים, עמדתי מול הראי בחדר הרחצה.
התשובה האוטומטית שצצה לי בראש הייתה: “אפרת, את נראית עייפה. את עוד עם אותה חולצה מאתמול. למה את לא עושה משהו עם השיער. הילדים יאחרו לגן.”
וזה היה עוד לפני שצחצחתי שיניים.
עצרתי. ולא בגלל הראי. בגלל שהקשבתי. שמעתי, אולי בפעם הראשונה, מה הקול בראש שלי אומר לי באמת. ומה שהבנתי באותו רגע שינה לי את החיים.
יש לי שופט בראש. לא סתם שופט - אחד קשוח, עם פה גדול, שעובד 24 שעות ביממה.
למה נשים שוחקות
אם את אישה בגיל 30 עד 50, סביר להניח שאת מרגישה שחוקה. 70% מהנשים בישראל מעידות את זה בסקרים. רוב הסיכויים שגם את.
ומה את חושבת שמעייף אותך? ברוב המקרים התשובה הראשונה תהיה: “יש לי יותר מדי על הראש. העבודה, הילדים, הבית, בן הזוג, ההורים, הכל.”
את צודקת. יש לך הרבה על הראש. אבל תקשיבי לי רגע: זה לא עומד להשתנות. אם תסגרי את היום הזה עם 200 משימות ביום ותסנני, תגיעי ל-190. ועוד תתבאסי על ה-10 שלא עשית.
ריבוי משימות זה לא המטרה לפתור. יש נשים עם אותה רשימה בדיוק - חלקן שחוקות לרסיסים, וחלקן הולכות מלאות אור עם שיר בלב. מה מבדיל ביניהן? הגישה. מה הן מספרות לעצמן תוך כדי.
שני השופטים
כשהתחלתי לעבוד עם גישת המובחנות, הראשון דבר שעשיתי היה להקשיב לדיבור הפנימי שלי. רק להקשיב - בלי להחליף, בלי לתקן.
וזיהיתי שם שניים:
השופט הראשון - המבקר הפנימי. זה שגוער עלי על מה שלא עשיתי. “למה לא עשית כביסה אתמול.” “למה את לובשת את אותה חולצה.” “תסיימי כבר את התואר.” “את אוכלת יותר מדי פחמימות.” “את צועקת על הילדים.”
הוא מגיע מוקדם, הוא נשאר עד מאוחר, והוא לא לוקח שבת.
השופט השני - “מה יחשבו.” זה שדואג לי על העיניים של אחרים. “יחשבו שלא אכפת לך.” “הגננת תחשוב שאת אמא מזניחה.” “הבעל יחשוב שלא אכפת לך מכסף.” “החברות יחשבו שאת נעלבת בקלות.”
ואלה לא קולות מוחלשים. הם רועשים. בלתי פוסקים. וחשוב להבין - אני לא היחידה. כמעט לכל אישה שאני עובדת איתה יש בדיוק את אותם שני שופטים. אולי עם טקסטים שונים, אבל אותו הקול. אותו הטון.
למה זה שוחק יותר מרשימת המשימות
אם יש לך חברה ביקורתית, את יכולה לקום וללכת. אם אמא שלך ביקורתית - את יכולה לסגור את הטלפון. אבל אם הביקורתית יושבת לך בתוך הראש - אין לך לאן לברוח.
היא מתלווה אלייך בסופר, בעבודה, בזמן האוכל, בזמן שאת משחקת עם הילדים. היא פוסלת כל דבר שאת עושה, ודורשת עוד ועוד.
ופעם חשבתי שזה טוב. “זה דוחף אותי,” אמרתי לעצמי. “זה שומר אותי מוטיבציונית. אם לא אהיה ביקורתית - אני לא אתקדם.”
זה היה השקר הכי גדול שהאמנתי בו.
השופטים הפנימיים חושבים שהם מקדמים אותי. מה שהם באמת עושים - זה בולמים אותי. כי לשמוע ביקורת כל היום, גם אם היא שלך על עצמך, לא הופך אותך לאישה טובה יותר. זה פשוט מעייף.
המעודדת הפנימית - והתרופה
אז מה עושים? לא מסלקים את השופטים. זה בלתי אפשרי. הם חלק ממני, הם יישארו, וזה בסדר.
מה שעושים זה להזמין פנימה עוד קול - המעודדת.
צ’ירלידר. אחת שיודעת לעודד. אחת שרואה מה הצלחת לעשות היום, לא מה לא הספקת. אחת שמעבירה לך את זה באהבה, לא בסחיטה.
- “כביסה? תעשי אותה בשנייה. אם בא לך. אם לא - תשאירי למחר. לא יקרה כלום.”
- “חולצה פעמיים? שיגידו תודה שהגעת.”
- “התואר - עשית חצי? כל הכבוד. קחי את הזמן.”
- “צעקת על הילדים? כולנו צועקות לפעמים. ניקח נשימה, נמשיך.”
אותה רשימה בדיוק. אותם 200 משימות ביום. רק עם קול אחר לצד הראש שלי.
ואני אומרת לך בכנות - זה משנה את היום שלי. היום אני חיה יותר ברוגע, פחות בשיפוט. לא תמיד. לפעמים השופטים מתעוררים ונכנסים לחדר. אבל אני יודעת לזהות אותם, ואני יודעת להזמין את המעודדת לעומת. וזה כל מה שצריך.
תרגיל קטן לפני שאת ממשיכה ביום שלך
קחי דקה. תכתבי שלוש משימות שאת צריכה לעשות היום.
ולכל משימה, תכתבי שלוש גרסאות:
- מה השופט הפנימי אומר (“נו כבר, אמרת שתטפלי בזה שבועיים, את זרוקה.”)
- מה השופט “מה יגידו” אומר (“מה יחשבו עלייך אם לא תעשי את זה בצורה הזו.”)
- מה המעודדת תגיד (“את הולכת לטפל בזה היום. גם אם לא - זה בסדר. את עושה הרבה היום.”)
ועכשיו - תבחרי איזה קול ילווה אותך לאורך המשימה הזאת. זה הבחירה שלך. אף אחד לא יכול לעשות אותה בשבילך.
לא שווה לעשות את זה לבד
אני כותבת את זה פה בקצרה, אבל תאמיני לי - להעביר את הקול הפנימי שלך משופט למעודדת זה לא דבר שקורה ביום אחד. זה תהליך. וזה קורה הכי עמוק, הכי מהר, הכי כיף - בקבוצה.
במעגל של נשים, כשאת שומעת את הקולות הפנימיים של אחרות - פתאום את מזהה את שלך. כשאת רואה איך הן לומדות לחיות עם עצמן - את מבינה שגם את יכולה. המעגל הוא לא רק חוויה חמה. הוא הזרז הכי חזק לשינוי פנימי אמיתי.
ובדיוק בשביל זה אני רוצה להזמין אותך לערב החשיפה שלי. מפגש חינמי, פנים אל פנים, של נשים שרוצות לפגוש את דרך המובחנות. תבואי, תשמעי, תדברי, תחליטי.
ואם לא מתאים לך עכשיו לצאת מהבית, יש לי עבורך אתגר שבועי חינמי - תרגילים קצרים ליום, ישירות לוואטסאפ, להתחיל לפגוש את השופטים שלך בעדינות.
את לא שחוקה כי את רעה. את לא שחוקה כי את לא מספיק טובה. את שחוקה כי יש לך שני שופטים שלא מפסיקים לדבר איתך. והגיע הזמן שיהיה לך גם מישהי בצד שלך.
נתראה.